מחלת הדופיטרן היא מחלה של רקמות החיבור הפוגעת בחלבונים המרכיבים אותה, קולגן ואלסטין.
על רקמת החיבור שתחילתה בשורש כף היד נוצרים גושים המצלקים אותה וגורמים לה להתעבות ולהתכווץ. הקמיצה והזרת הן הראשונות להיפגע בדרך כלל.
בתחילה חשים בגושים אלו באזור של בסיס הקמיצה או הזרת, שיכולים להיות רגישים למגע. כמו כן תוצרנה גומות בעור כף היד והעור יראה מקומט ויתקשה. בהמשך יורגשו מיתר תת-עורי מכף היד לכיוון האצבעות והגבלה בתנועתיות של האצבעות. עם הזמן, יתכווץ המיתר וימשוך את האצבעות לכיפוף קבוע בכיוון כף היד.
בסוף תהליך ההצטלקות, האצבע נשארת מכווצת ואינה יכולה להתיישר.
הגורמים למחלת הדופיטרן
הגורם להיווצרות המחלה אינו ידוע, אך יש מחקרים המצביעים על תגובה אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף כושלת ויוצרת נוגדנים שהורסים רקמות ותאים בגוף. יש הסבורים כי המחלה היא גנטית.
צריכת אלכוהול ועישון נמצאו כגורמים שמעלים את הסיכון להיווצרות המחלה.
חולי סוכרת וחולי אפילפסיה אשר נוטלים תרופות מאזנות, חשופים יותר להיווצרות המחלה.
שכיחות מחלת הדופיטרן
מחלת הדופיטרן נפוצה יותר בכף היד, אך לעיתים מופיעה גם בכף הרגל (Ledderhose Disease) או באיבר המין הזכרי (Peyronier`s Disease).
דופיטרן מופיעה בדרך כלל אצל גברים מעל גיל 50 שמוצאם צפון אירופאי.
אבחון מחלת הדופיטרן
חשוב מאוד להיבדק אצל אורטופד/כירורג של היד, בכדי להעריך את חומרת המחלה.
'מבחן השולחן' - הבדיקה היא פשוטה ובמהלכה מניחים את היד על שולחן, כאשר כף היד מופנית לכיוון השולחן. אם אין רווח בין השולחן ליד, משורש היד ועד לאצבעות ואין כיווץ של האצבעות, אין צורך בטיפול ניתוחי במחלה.
כירורג של היד יבדוק גם את יכולת האחיזה ואת טווח התנועה של האצבעות.
הטיפול בדופיטרן
הליך הטיפול בדופיטרן נקבע בהתאם לחומרת המחלה:
שימוש בסד
מהווה פתרון לטווח קצר. במקרים קלים ניתן להשתמש בסד, המקבע את האצבעות, במהלך הלילה.
הזרקת אנזים Collagenase
הזרקת אנזים הגורם להרס הקולגן המרכיב את רקמת החיבור, הגורמת לכיווץ האצבע.
לאחרונה הוחל בהזרקת אנזים Collagenase לאזור המיתרים. האנזים מכיל חלבונים הגורמים לשבירת והתרופפות הקשרים בתוך רקמת המיתרים.
24 שעות לאחר ההזרקה, תחת הרדמה מקומית, מבצע רופא מתיחה של האצבעות וקריעה של המיתרים המטופלים עד ליישור האצבעות. לעיתים יש צורך בשימוש בסד להחזקת האצבע במצבה הישר עד להחלמה מלאה.
אין לבצע את הפעולה של יישור האצבע, משיכה ולחיצה באופן עצמאי. שמירה על מצבה המכופף של האצבע תסייע לחומר הפעיל שהוזרק לתוכה לבצע את פעולתו.
במידה וההזרקה הראשונה לא הייתה יעילה מספיק, ניתן לחזור עליה חודש לאחר הזריקה הראשונה ועד שלוש זריקות בסך הכל.
האנזים המוזרק מאושר לשימוש באירופה ובארצות הברית אך אינו מאושר על ידי משרד הבריאות בישראל. ניתן לייבא אותו באמצעות טופס 29ג של משרד הבריאות, חתום ע"י הרופא או בית המרקחת.
יתרונות- ההזרקה מהווה טיפול חלופי להליך ניתוחי וכל המשתמע מכך, כגון :סיבוכים והחלמה ארוכת טווח.
חסרונות- הליך זה אינו מתאים לכל אחד. ישנם גורמי סיכון כגון הלם אנפילקטי, בעיות קרישת דם, גיל ומצב הריון.
תופעות לוואי- נפיחות, דימום ושטפי דם, כאב ודלקת. תופעות אלה חולפות תוך מספר ימים בדרך כלל.
בשלב זה, קיימת אפשרות לטפל באצבע אחת בלבד במרווחים של חודש בין טיפול לטיפול.
חיתוך המיתרים
חיתוך של המיתרים המתבצע בהרדמה מקומית, על ידי מחט המוחדרת תחת העור.
יתרונות- אין חתכים בעור ולרוב אין כמעט צורך בטיפול פיזיותרפי לאחר הפעולה. ההליך מהיר ומאפשר חזרה לפעילות כמעט מלאה תוך מספר ימים.
חסרונות- סכנת פגיעה בעצבים תחושתיים של האצבעות או הגידים, יישור האצבע אינו מושלם ושכיחות החזרה של מחלת הדופיטרן גבוהה יותר.
ניתוח
במהלך הניתוח מוסרת הרקמה החולה מכף היד בעזרת חשיפה וכריתה של המיתר הגורם לכיווץ. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית.
יתרונות- שיפור גדול בטווח התנועה של האצבע עד ליישור מלא.
חסרונות- התערבות ניתוחית עלולה להיות מסובכת בשל הידבקויות מרובות לרקמות הסובבות וכן שינוי באנטומיה הרגילה של היד, הגדלת הסיכון לפגיעה בעצבים ובכלי דם, זיהום וזמן החלמה ארוך לאחר הניתוח הכולל טיפול בפצע של הניתוח וצורך בטיפול פיזיותרפי ממושך.
המלצות לאחר ניתוח- הרמת היד למספר ימים למניעת נפיחות, הסרת תפרים לאחר שבוע עד 10 ימים, החלפת הגבס בסד, וטיפול פיזיותרפי.
ד"ר אלון קובו, אורתופד מומחה, כירורג יד מומחה, המחלקה לכירורגיה של היד, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר