טרשת נפוצה הינה מחלה כרונית של מערכת העצבים המרכזית אשר מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לנכות נוירולוגית בקרב אוכלוסיית הגילאים הצעירים בעולם המערבי. למרות שהגורמים למחלה אינם ידועים באופן חד משמעי, מקובל להתייחס לטרשת נפוצה כאל מחלה אוטואימונית, בה התגובה הדלקתית הראשונית נגרמת עקב שיבוש בתפקוד המערכת החיסונית, במהלכה תוקפת מערכת החיסון את מערכת העצבים המרכזית וגורמת לתסמינים נוירולוגיים שונים.
במרבית המקרים (80%-85%) המחלה מתאפיינת בשלביה הראשונים במהלך התקפי-הפוגתי, בו ישנם פרקי זמן בהם המחלה פעילה יותר וגורמת לפגיעה תפקודית, לצד פרקי זמן בהם המחלה פעילה פחות. התקף חריף מוגדר כמצב של שינוי חד מבחינת תפקוד המטופל, ויכול לבוא לידי ביטוי במגוון צורות: ירידה חדה בראייה, הפרעות תחושה, אובדן שיווי משקל, חולשה בגפיים ועוד. השינוי בתפקוד מתפתח לרוב תוך מספר שעות עד ימים ונמשך מספר ימים עד מספר שבועות כשכאמור, לאחר ההתקף יש הקלה בסימפטומים והחולה חוזר לתפקודו הרגיל.
הטיפול במחלה מתחלק למספר קווי טיפול: טיפול במהלך התקף, טיפולים אשר מיועדים לשנות את מהלך המחלה (Disease modifying therapies- DMTs) וטיפולים סימפטומטיים שונים, שמטרתם להקל על התסמינים ולשפר את איכות חיי המטופלים.
קבוצת הטיפולים המוגדרים כטיפולים המשנים את מהלך המחלה כוללת תרופות בעלות מנגנוני פעולה שונים, שמטרתן מניעת התקדמות המחלה. התרופות נמדדות על סמך מספר פרמטרים הכוללים ירידה בשיעור ההתקפים השנתי, האטה של החמרת הנכות הנוירולוגית לאורך זמן, הפחתת היווצרות נגעים חדשים הנצפים ב-MRI והאטה של התקדמות האטרופיה המוחית הנצפית ב-MRI. את הטיפול המונע ניתן לחלק לקווי טיפול שונים בהתאם להתקדמות המחלה, כאשר לרוב, עם אבחון המחלה, מקובל להתחיל בטיפול באחת מהתרופות השייכות לקו הטיפולי הראשון, אשר כולל מספר תרופות הניתנות בזריקות או בכדורים.
התרופות הוותיקות לטיפול בטרשת נפוצה בקו הטיפול הראשון שייכות לקבוצת האינטרפרונים והקופקסון. תרופות אלו ניתנות בצורת זריקה כאשר ההבדל ביניהן הוא באופן מתן הזריקה ובתדירות ההזרקה. אינטרפרונים הם חומרים המיוצרים באופן טבעי בגוף האדם במטרה להגן עליו מזיהומים ומחלות. מנגנון הפעולה בו משפיעים האינטרפרונים על טרשת נפוצה אינו מובן לגמרי. מחקרים מראים כי הטיפול באינטרפרונים מפעיל מגוון מסלולים תוך תאיים אשר מעכבים את נדידת תאי הדלקת למח ומפחיתים את התהליך הדלקתי במערכת העצבים המרכזית, אולם ייתכן כי מעורבים מסלולים נוספים.
בתוך משפחת האינטרפרונים יש כיום שלוש תרופות: בטאפרון (זריקה תת עורית הניתנת שלוש פעמים בשבוע), רביף ( גם היא זריקה תת עורית הניתנת שלוש פעמים בשבוע), ואבונקס (זריקה תוך שרירית הניתנת פעם בשבוע). בימים אלו נכנסת לשוק הישראלי תרופה חדשה בשם פלגרידי, אשר אושרה בשנת 2014 על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי והאירופאי וכעת זמינה גם עבור חולי הטרשת בישראל. בשונה משאר האינטרפרונים הקיימים לטיפול בטרשת נפוצה, פלגרידי הינו אינטרפרון בתא 1a אשר עבר פגילציה, תהליך המאפשר לתרופה להישאר זמן ארוך יותר בגוף, ולכן היא ניתנת בזריקה רק פעם בשבועיים. הקופקסון, זריקה תת עורית הניתנת פעם אחת או שלוש פעמים בשבוע, היא תרכובת סינטטית הבנויה מארבע חומצות אמינו, הדומה למעטפת המיאלין המקיפה את תאי העצב. הקופקסון תורמת להפחתת התגובה החיסונית של הגוף כנגד מעטפת המיאלין. טיפולי קו ראשון נוספים כוללים שתי תרופות הניתנות בכדורים: טקפידרה (פעמיים ביום) ואובג'יו (פעם ביום). באופן כללי ניתן לומר שהטיפולים בהזרקה מוגדרים כאימונו-מודולטורים, דהיינו, מווסתים את האיזון של פעילות המערכת החיסונית, ואילו הטיפולים בכדורים מוגדרים כאימונו-סופרסורים, המדכאים את המערכת החיסונית.
קיימים מספר גורמים חשובים אשר נלקחים בחשבון בבחירת הטיפול התרופתי: יעילות התרופה, בטיחות התרופה (מבחינת פרופיל תופעות הלוואי והסיכונים) והנוחות שבטיפול. מהלך המחלה משתנה מאוד בין חולה לחולה ומשפיע כמובן על סוג הטיפול כמו גם מחלות הרקע, הרצון להרות ועוד. בנוסף, ישנם מטופלים אשר נרתעים מזריקות ויסרבו לקבל טיפול בזריקה גם אם ניתן בתדירות נמוכה ולדעת הרופא המטפל זהו הטיפול היעיל והמתאים ביותר עבורם. חשוב שההחלטה תעשה בשיתוף עם המטופל ולרוב מתקיים עמו דיון אשר במהלכו מוסברים היתרונות והחסרונות של כל אחד מהטיפולים.
חשוב לזכור שטרשת נפוצה היא מחלה כרונית אשר מאובחנת לרוב בגילאים צעירים וכפועל יוצא משפיעה על החולים לאורך שנים רבות. לכן, חשוב שהטיפול יתמקד לא רק בשורש המחלה ובניסיון למנוע את התקדמותה, אלא גם בסימפטומים השונים: חולי טרשת נפוצה יכולים לסבול מעייפות קיצונית (מצב של חוסר אנרגיה או חוסר יכולת לתפקד כמצב בסיסי המלווה אותם לאורך כל היום), מנוקשות שרירים (ספסטיות), מכאבים כרוניים, מהפרעות במתן שתן, מדיכאון, מהפרעות בתפקוד המיני, הפרעות בהליכה ועוד. הסימפטומים משתנים בין חולה וחולה ולכן חשוב מאוד שהחולים יעדכנו את הרופא המטפל בכל בעיה, שכן לרוב התופעות יש טיפול שיכול לשפר משמעותית את איכות החיים. בסיכומו של דבר, מטרת הרופא המטפל הינה להתאים את הטיפול הנכון לכל חולה במטרה להגיע למצב שהמחלה מאוזנת בצורה האופטימלית, וכך לאפשר לחולה איכות חיים טובה לאורך זמן ארוך ככל שניתן.
ד"ר איתי לוטן, רופא בכיר, המרפאה לטרשת נפוצה ונוירואימונולוגיה, המרכז הרפואי
בילינסון, פתח תקוה