למרות המאמצים הרבים להכחידה מחלת הפוליו עדיין לא נעלמה לחלוטין מרחבי העולם, אך חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועמיתיהם פיתחו מודל חדש לזיהוי התפרצויות והערכתן, במטרה לעזור למגר את המחלה באופן סופי. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת Science Translational Medicine.
אחד המכשולים בדרך למיגור מוחלט של מחלת הפוליו הוא חזרתו של נגיף הפוליו הפראי ממדינה נגועה למדינה שבעבר הייתה נקייה מפוליו. בשנת 2013 חוותה ישראל התפרצות של פוליו פראי, שהתגלה בביוב בתהליך של פיקוח סביבתי (ES). התהליך כולל בדיקות שגרתיות של ביוב או של מי שפכים כדי לגלות פוליו. אפילו אם הפוליו נעלם ממדינה מסוימת לפני שנים, נגיף פוליו פראי יכול להגיע לפעמים ממדינה אחרת. ברחבי העולם יש עדיין שלוש מדינות (אפגניסטן, פקיסטן וניגריה) שבהן הפוליו לא מוגר, ואחוזים גבוהים מהאוכלוסייה טרם חוסנו נגד המחלה.
ישנן שתי דרכים להעריך את התפרצות המחלה: אחת היא לחכות לדיווח על מקרה של שיתוק, והשנייה היא פיקוח סביבתי. עם זאת, עד כה רגישות תהליך הפיקוח הסביבתי ויכולתו להעריך את ההתפרצות בכללותה לא היו ידועות, ולכן היה קשה לבטוח בו (זו הסיבה שעדיין לא משתמשים בו בכל מקום ברחבי העולם).
ד"ר ברצ'נקו ועמיתיו פיתחו מודל המבסס את הרגישות של תהליך הפיקוח הסביבתי, ויתרה מכך, מצביע על כך שהוא עדיף על האפשרות השנייה. באמצעות התהליך אפשר לזהות התפרצויות מוקדם יותר, לקבוע את שיעורן באופן מהיר ומדויק יותר, ולהכריז על מיגורן באופן ודאי יותר. הנתונים אמנם מתבססים על מקרה שהתרחש בישראל, אך אפשר ליישם את המודל בכל רחבי העולם.
ברצ'נקו הוא חבר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את המחקר כתבו ביחד אתו פרופ' איתמר גרוטו מהמחלקה לבריאות הציבור בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטה, ועמיתים ממשרד הבריאות, ממכון גרטנר, מבית החולים תל השומר ומאוניברסיטת תל אביב.