הגשת אוכל בצלחת קטנה יותר כדי לאכול פחות הוא טריק שלא בהכרח עובד, כך לפי מחקר חדש של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המחקר מצא שכשאנשים רעבים, הם נוטים לזהות את גודל המנה שלהם בצורה מדויקת יותר, ומושפעים פחות מהדרך בה היא מוגשת.
המחקר שפורסם בכתב העת Appetite מנפץ את מיתוס הדיאטה הפופולארי המבוסס על אשליית דלבואף. זוהי אשליה אופטית המבוססת על תפיסת גודל יחסי, לפיה אנשים יעריכו את גודלו של אובייקט באופן שונה כאשר הוא ממוקם בתוך אובייקט גדול או קטן יותר. הניסוי הקלאסי שנערך בנושא הראה שאנשים תופסים את אותו עיגול שחור כקטן יותר, כאשר הוא משובץ בעיגול גדול יותר מאשר כשהוא ממוקם בעיגול קטן יותר.
"גודל הצלחת לא באמת משנה כמו שאנחנו חושבים", אומר פרופ' צבי גנאל, ראש המעבדה לתפישה חזותית ופעולה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון. "אם אתה רעב ולא אכלת, ומנסה להקטין את המנה, האוכל יראה לך דומה גם אם הוא גודש את כל כולה של צלחת קטנה או לחלופין אם הוא מונח במרכז צלחת גדולה יותר ומוקף בטבעת ריקה".
זהו אחד המחקרים היחידים שבדק את האופן שבו רעב משפיע על תפיסת גודל מזון בהקשרים שונים. פרופ' גנאל והדוקטורנטית נועה ציטרון-עמנואל גילו שאנשים שלא אכלו במשך שלוש שעות לפחות, נטו לזהות בצורה מדויקת יותר את גודלן המדויק של פיצות המונחות על מגש גדול יותר או קטן יותר, מאשר אנשים שאכלו לאחרונה.
אלו היו התוצאות רק כאשר הניסוי חל על מזון. שתי הקבוצות הראו חוסר דיוק באותה מידה כאשר התבקשו להשוות את גודלם של עיגולים שחורים וצלחות צמיגים שהוצבו בתוך מעגלים בגדלים שונים. לפי החוקרים, נתון זה מצביע על כך שרעב מעורר אנשים לתפוס אוכל בדרך עיבוד אנליטית יותר, שלא מושפעת בקלות מאשליות תפיסתיות ומתעתועי ראייה.
"בעשור האחרון, מסעדות ועסקי מזון אחרים עושים יותר ויותר שימוש בצלחות וכלי הגשה קטנים כדי להתאים את עצמם לתפיסה הרווחת לפיה השימוש בהם יפחית גם את צריכת המזון", אומר פרופ' גנאל. "מחקר זה קורא תיגר על הרעיון הזה. כאשר אנשים רעבים, במיוחד בזמן דיאטה, הם נוטים פחות ללכת שולל אחר גודל הצלחת. כמו כן, יתכן כי הם אמנם אוכלים פחות עכשיו, אך יאכלו אחר כך- ויותר".