נוהל מתן אישורי נהיגה ברכב פרטי לחולי סוכרת

מסמך זה נכתב על מנת להגדיר מחדש את הליך מתן או חידוש רישיונות נהיגה ברכב פרטי לחולים אשר סובלים מסוכרת. המסמך נכתב לאחר דיון בפורומים של מומחי סוכרת במסגרת המועצה הלאומית לסוכרת והאגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה ונשלח בשם המועצה הלאומית לסוכרת והאגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה. 

אין עלייה משמעותית בסיכון לתאונות דרכים בקרב חולי סוכרת, כולל בקרב אלה המטופלים באינסולין, לכן אין להתייחס לכלל חולי הסוכרת כאל קבוצה הנמצאת בסיכון גבוה לתאונות דרכים¹. 

מרבית החולים יכולים לנהוג בביטחה ללא סיכון לעצמם ולסביבה. מטרת המסמך הינה לאפשר הליך מהיר של אשרור רישיון נהיגה לחולים הנמצאים בסיכון נמוך לתאונת דרכים מחד וזיהוי חולים בסיכון גבוה לתאונות דרכים כתוצאה מהיפוגליקמיה או מסיבוך אחר שקשור בסוכרת, מאידך. חולים הנמצאים בסיכון גבוה לתאונות דרכים יעברו הערכה מדוקדקת יותר במסגרת מרפאת סוכרת רב-תחומית לצורך הערכה, הדרכה ונקיטת אמצעים למניעת היפוגליקמיה בנהיגה. שלילת רישיון או אי מתן רישיון נהיגה מסיבות הקשורות בסוכרת יתבצעו כאמצעי אחרון לאחר מתן חוות דעת רפואית שמפרטת אילו צעדים ננקטו למניעת הבעיה ושאין ברירה אחרת. הנושא של מתן רישיון נהיגה ברכב כבד והסעת נוסעים בתחבורה הציבורית אינו מכוסה במסמך זה. 

 

הגדרת יעדים 

1. מתן/אשרור רישיון נהיגה בהליך מהיר לחולים בסיכון נמוך לתאונת דרכים כתוצאה מהסוכרת וסיבוכיה. 

2. זיהוי חולים שנמצאים בסיכון גבוה להיפוגליקמיה בנהיגה או סובלים מסיבוך סוכרת אחר דוגמת רטינופתיה עם פגיעה בראיה או נוירופתיה פריפרית עם ירידה בתחושה בכפות הרגליים. מצבים אלה עלולים להגביר את הסיכון לתאונת דרכים. במצבים אלה, יש לנקוט בצעדים למניעת היפוגליקמיה בנהיגה ולוודא שהטיפול אכן מצליח.

3. שלילת רישיון זמנית לחולים בסיכון גבוה לתאונות דרכים אשר האמצעים שננקטו איתם להורדת הסיכון בנהיגה נכשלו. במקרה זה החולה יעבור הערכה חוזרת כעבור תקופה של חצי שנה. 

4. הגברת המודעות כיצד למנוע היפוגליקמיה בנהיגה. במקביל לאשרור הקווים המנחים למתן אישור רישיון נהיגה לחולי סוכרת תתחיל באופן מיידי פעילות הסברתית במסגרת המועצה הלאומית לסוכרת והאגודות לסוכרת ואנדוקרינולוגיה להגברת המודעות בקרב הצוותים הרפואיים המטפלים בחולי סוכרת, מחנכי סוכרת, רופאים בקהילה ובקרב החולים כיצד למנוע ולטפל בהיפוגליקמיה בזמן נהיגה.

 

עקרונות כלליים 

1. חולי סוכרת שנמצאים בסיכון מוגבר לתאונות דרכים הינם²:

א. חולים שחוו אירוע קודם של היפוגליקמיה קשה בתקופה האחרונה.

ב. חולים עם אירועים חוזרים של היפוגליקמיה בזמן נהיגה.                        

2. יש לבצע הערכה אינדיבידואלית של הסיכון בנהיגה לחולה סוכרת נתון עם התייחסות מפורטת אודות הסיכון להיפוגליקמיה בנהיגה. יש להימנע מתיוג רמת הסיכון של החולה בנהיגה על סמך סוג הסוכרת ו/או טיפול באינסולין. 

3. אין להסתמך על ערכי המוגלובין A1c לקביעת רמת הסיכון בנהיגה של חולה הסובל מסוכרת. 

4. קביעת הסיכון בנהיגה תתבצע על ידי הרופא המטפל בסוכרת על סמך היכרותו עם החולה ושאלונים ממוקדים שימולאו על ידי החולה והרופא המטפל בסוכרת.

5. חולה שהוגדר על ידי הרופא המטפל בסוכרת כנמצא בסיכון מוגבר מבחינת בטיחות הנהיגה יעבור הערכה על ידי רופא מומחה סוכרת/אנדוקרינולוגיה, רצוי במסגרת מרפאת סוכרת רב-תחומית. 

6. אם ניתנה המלצה לשלילת רישיון זמנית, ייבדק החולה במסגרת ועדה של המכון לבטיחות בדרכים הכוללת מומחי סוכרת ובמסגרת זו יוחלט לגבי שלילת הרישיון. במקרה זה תיערך הערכה חוזרת כעבור חצי שנה עם מכתב מפורט של רופא מומחה סוכרת. 

הערכת הסיכון בנהיגה ומתן רישיון נהיגה לחולה סוכרת

החולה והרופא המטפל בסוכרת (במרפאת סוכרת או הרופא הראשוני בקהילה) ימלאו שאלונים ממוקדים להערכת הסיכון בנהיגה. הרופא המטפל בסוכרת יקבע אם החולה בסיכון גבוה מבחינת בטיחות הנהיגה. חוות הדעת של הרופא המטפל צריכה להסתמך בין השאר על דיווח כתוב של רופא עיניים אם קימת פגיעה בראיה ובנוסף תהיה התייחסות לתדירות וחומרת אירועי היפוגליקמיה, אירועי היפוגליקמיה בנהיגה, מעורבות החולה בתאונות דרכים וכן לסיבוכים נוספים, דוגמת נוירופתיה שעשויים להשפיע על בטיחות הנהיגה. אם רמת הסיכון בנהיגה נמוכה, יאושר מתן הרישיון על ידי הרשויות באופן מיידי והחולה יעבור הערכה חוזרת כעבור 5 שנים. 

אם נקבע שהסיכון בנהיגה גבוה, יופנה החולה למרפאת סוכרת רב-תחומית הכוללת רופאים המתמחים בסוכרת, מחנכי סוכרת ודיאטנית לצורך הערכה של מידת הסיכון בנהיגת החולה, הדרכת החולה וביצוע שינויים בטיפול על מנת להפחית את הסיכון להיפוגליקמיה. הרופא שבדק את החולה יכתוב מכתב מפורט שמסביר מדוע החולה בסיכון, אילו צעדים ננקטו להפחתת הסיכון בנהיגה והאם להערכתו יש לשלול את הרישיון באופן זמני. בהמשך, הרופא יראה את החולה פעם נוספת (כעבור 3-6 חודשים) על מנת לוודא שהאמצעים שננקטו להפחתת הסיכון בנהיגה אכן מיושמים. אם מסקנת הרופא מומחה הסוכרת בביקור הראשון או החוזר היא שנהיגת החולה מסוכנת ויש לשלול את רישיון החולה באופן מיידי, הוא יציין זאת במכתב למכון לבטיחות בדרכים. במקרה זה ועדה מטעם המכון תחליט לגבי שלילת הרישיון וקביעת מועד להערכה חוזרת כעבור 6-12 חודשים. 

מניעת היפוגליקמיה בנהיגה

חולים המטופלים באינסולין, במיוחד אלה המטופלים באמצעות זריקות מרובות או משאבת אינסולין יעברו הדרכה כיצד למנוע הופעת היפוגליקמיה בנהיגה. החולה חייב לשאת איתו ברכב דברי מתיקה שמכילים גלוקוז וכן מכשיר לבדיקת סוכר. רצוי שהחולה יבצע בדיקת סוכר לפני תחילת הנהיגה. אם מדובר בנסיעה ממושכת, כדאי שהחולה יבצע בדיקה נוספת במהלך הנסיעה. אם נמדדו ערכי סוכר נמוכים לפני או בזמן הנהיגה או החולה חש בסימפטומים של היפוגליקמיה עליו לעצור בצד הדרך, לאכול דברי מתיקה שמכילים גלוקוז ולהמתין חצי שעה לעלייה בערכי הסוכר. החולה יחדש את נהיגתו, רק לאחר שווידא שערכי הסוכר חזרו לתקין והוא חש בטוב.  
 

חולה הסובל מאירועי היפוגליקמיה ועבר הערכה במסגרת מרפאת סוכרת רב-תחומית יצויד במכתב המפרט אילו פעולות ננקטו למניעת היפוגליקמיה כולל: הדרכה למניעת היפוגליקמיה וטיפול מוקדם במקרה של הופעת היפוגליקמיה, שינוי יעד האיזון הגליקמי (במקרה הצורך), הגברת תדירות בדיקות הסוכר העצמיות, שימוש בסנסור ו/או שינוי בטיפול התרופתי על מנת להקטין את הסיכון להיפוגליקמיה. בנוסף, יציין הרופא מה מידת ההיענות של החולה לשינויים שהוצעו לו והאם היעדים אכן הושגו.

לסיכום: אנו מאמינים שיישום ההצעה לעיל ימנע עיכוב מתן רישיון לחולה שנמצא בסיכון נמוך לתאונות דרכים כתוצאה ממחלת הסוכרת ויאפשר זיהוי של חולים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לצורך נקיטת פעולות להקטנת הסיכון. בנוסף, הדבר יגביר את המודעות לנושא נהיגה בטוחה בקרב חולי סוכרת וישפר את שיתוף הפעולה של הרופאים המטפלים והחולים על מנת למנוע תאונות דרכים.