השפה היא חלק מכריע בתקשורת החברתית של המין האנושי. דרווין תיאר בהרחבה את היתרון האבולוציוני הטמון בפיתוח היכולת להשתמש ברגש בהתנהגות חברתית, כולל יכולת הפרט להביע את עצמו מחד ולפענח את עמדתו, כולל היכולת לצפיית התנהגותו, של פרט אחר מאידך1. הבעת התקשורת הרגשית אינה נחלת הקול בלבד והיא כוללת גם הבעות פנים, מחוות ידיים ועמדת גוף2.
השפה המדוברת, המתבטאת דרך הקול, מורכבת מממדים רבים המשולבים זה בזה ומתייחסים למבנה (Pragmatics) ולמשמעות (Semantics). אחד ההיבטים של השפה המדוברת הוא ניגון הקול (Prosody).
פרוזודי, האופן שבו מתנגן תוכן הדיבור, מוסיף לו מידע רב. הניגון יכול להוסיף מידע לשוני מוגדר (פרוזודי לשוני) או מידע לגבי מצבו הנפשי של הדובר (פרוזודי רגשי). לדוגמה, במשפט "דן, רן ואני הלכנו להצגה" יכול הפרוזודי הלשוני להעביר מידע לגבי מספר האנשים שהלכו להצגה (שלושתנו או רק רן ואני) ואילו הפרוזודי הרגשי עשוי להעביר מידע לגבי מידת ההנאה של הדובר מההצגה. במאמר זה אתייחס לפרוזודי הרגשי בלבד.
כדי להעביר מידע קולי, אנו משתמשים בשתי מערכות, במערכת המייצרת את הקול (כולל ריאות, מיתרי קול, ואזור המוח ע"ש ברוקה באונה הבלתי דומיננטית) ובמערכת הקולטת אותו (כולל האוזן ואזור המוח ע"ש ורניקה באונה הבלתי דומיננטית). מערכות אלו נבדלות משמעותית בתכונותיהן אך משולבות היטב זו בזו. הידע האנטומי, לא כל שכן התפקודי, בנוגע לעיבוד המוחי של הפרוזודי, אינו שלם. בחולי שבץ מוחי קיימים מצבים של הפרעה בייצור הפרוזודי הרגשי, בעיקר עקב שבץ בהמיספרה בלתי דומיננטית, אולם קיימים מקרים שבהם שבץ באונה הדומיננטית גרם להפרעה דומה2.
ביטוי הרגש שאנו מייצרים כאותות אקוסטיים הוא תולדה של יחסי גומלין סבוכים בין תפקודים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיולוגיים. בסופו של תהליך מתקבל ניגון שאותו ניתן לאפיין באופן אקוסטי תוך שימוש בשלוש קבוצות של משתנים: קבוצה ראשונה מתייחסת לעוצמת הקול (Loudness, Intensity) ונמדדת בדציבל, קבוצה שנייה מתייחסת לתדר (Pitch) ונמדדת בהרץ, וקבוצה שלישית מתייחסת לאורכי ההגייה (Utterance) וההפסקות בהגייה (Silence) ונמדדת בשניות.
ניגון הקול שאנו מייצרים הוא, אם כך, התנהגות מדידה. ככזו היא פותחת פתח לנסיונות להשתמש בקול כסמן ביולוגי אובייקטיבי (Biomarker) למצב רגשי וייתכן שגם לפתולוגיה נפשית. לאור ההתקדמות הטכנולוגית, ניתן לבצע את עיבוד הקול באופן ממוחשב.
קיימים הבדלים מהותיים באופן פענוח הקול בין האדם לבין המחשב. חקר אופן הפענוח הסובייקטיבי של הקול על ידי האדם מוגדר כתחום הפסיכו-אקוסטיקה. המחקר בתחום הגדיר הבדלים רבים בין התוצאות האובייקטיביות הממוחשבות לבין הפענוח הסובייקטיבי על ידי האדם. לדוגמה, האדם נוטה בתדרים מסוימים לפרש שינוי במשתנה התדר כשינוי במשתנה עוצמת הקול3. לתחום מדעי זה יישומים רבים בחיי היומיום. דוגמה לכך היא שיפור בניית תוכנות לאחסון מידע קולי תוך שימוש במידע הקיים על העיוותים בתפישה האנושית, כדי לחסוך במקום אחסון של מידע קולי במחשב, כגון תוכנת MP3.
אפיון ממוחשב של רגשות המתבטאים בניגון הקול הוא חלק מתחום המתפתח במהירות במדעי המחשב וקרוי Affective computing. תחום זה מתפתח כחלק מתהליך שיפור הממשק בין האדם למחשב ומיושם הן באופן זיהוי רגש אנושי על ידי המחשב והן בסימולציה של הבעת רגש אנושי על ידי המחשב. התקדמות רבה בתחום מקורה בהשלכות האפשריות של טכנולוגיה זו בעולם העסקים. לדוגמה, פיתוח גלאי שקר וסמנים קוליים לזיהוי מידת שביעות רצון לקוחות במערכות טלפוניה ממוחשבות. דוגמה נוספת היא זיהוי עייפות ושחיקה בקרב צוותי אוויר. המידע הקולי הנמצא כיום בשימוש מחקרי לאפיון דפוסי הקול כולל הקלטות של חזרה על משפטים, קטעי קריאה, מונולוגים ודו שיח8.
אפיון של הרגשות המבוטאים בקול האנושי הוא חלק בלתי נפרד מהתקשורת החברתית בבני אדם. הרגשות המבוטאים בניגון הקול מחולקים באופן מסורתי לרגשות חיוביים (כגון הנאה), שליליים (כגון עצב וכעס) או נייטרליים (אין רגש מיוחד). ניתן לאפיין את הביטוי הרגשי לפי איכותו ועוצמתו.
תחום האפיון של מצב רגשי פתולוגי לפי מאפייני הקול הוא עדיין בחיתוליו. כיום קיים קושי רב להבדיל בין ניגון במצב רגשי פתולוגי לבין ניגון במצב רגשי נורמטיבי, הן באיכות והן בעוצמה. קיים מחקר בתחום הביטוי האקוסטי של פתולוגיה נפשית הן בהפרעות בציר 1 (כגון סכיזופרניה ודיכאון) והן בציר 2 (כגון הפרעת אישיות דיסוציאלית ואוטיזם). כמו כן קיים מחקר מקביל בדיסציפלינות נוירולוגיה, ריפוי בעיסוק ורפואת אף-אוזן-גרון, בהפרעות גופניות כגון מחלת אלצהיימר, פרקינסון ושבץ, בהן התחלואה הפסיכיאטרית הנלווית גבוהה במיוחד. במאמר זה אתייחס להפרעות סכיזופרניה, דיכאון וחרדה בלבד.
אפיון ניגון הקול בסכיזופרניה
אפיון ניגון הקול במחלות נפש כחלק מהסתמנותן הקלינית אינו מגמה חדשה. קרפלין (1919) תיאר את השינוי בדפוסי ניגון הקול כחלק ממחלת דמנציה פרקוקס (המוגדרת כיום כמחלת הסכיזופרניה) בהתייחסו לקול כסוג של התנהגות4. אדגיש שהשינוי בפרוזודי הוא רק אחד משינויי השפה הרבים המתועדים בסכיזופרניה. אחריו עמלו רבים לאפיין את שינויי השפה החלים בלוקים במחלה, כולל ניגון הקול5. קיימים ממצאים מבוססים המעידים על כך שהלוקים בסכיזופרניה פגועים הן ביכולת ליצר ניגון קול התואם את הרגש הנלווה באיכות ובעצמה והן ביכולת לפענח את הרגש של דובר אחר. יתרה מכך, נראה שביטויי רגשות שונים נפגעים במידה שונה במהלך המחלה6.
כבר בשנות ה-80 החלו אלפרט וחב' לאפיין דפוסים אקוסטיים של קול בלוקים בסכיזופרניה ומצאו שהם שונים משמעותית מדפוסי נבדקים בריאים7. עיקר הממצאים בספרות מתייחסים להגיה קצרה יותר (Short Utterance) ולהפחתה בשיעור השתנות התדר (Pitch Variance)8. כיום נהוג לסווג את השינוי בניגון הקול כאחד מהסימנים השליליים במחלת הסכיזופרניה. סימנים שליליים הם אלה המשקפים ירידה בתפקודים שונים בהשוואה למצב טרום המחלה וכוללים את חמש קבוצות המשתנים אידשון (Apathetic), ירידה ברצייה (A-motivation), ירידה ביכולת החברתית (A-socialistic), ירידה בביטוי הרגשי וירידה בדיבור (Alogia).
השאלון המקובל ביותר כיום למדידת סימנים שליליים הוא SANS (Scale for the assessment of Negative Symptoms). בשאלון זה מתואר השינוי בדפוסי הקול במהלך המחלה מתוך התייחסות לשתי קבוצות שונות של משתנים, קבוצה המתייחסת להשטחת ביטוי הרגש (Affect Blunting) וכאלה המתייחסים לדלות בדיבור (Alogia)9.
ייתכן שהשינויים בפרוזודי קיימים רק בתת קבוצה של הלוקים בסכיזופרניה, בהתאמה לקיום הסימנים שליליים, ולא בכל הלוקים במחלה. כיום מקובל להניח שתהליך שינוי הפרוזודי בלוקה בסכיזופרניה הוא איטי מאוד, מתמשך לאורך שנים ובלתי הפיך10.
זיהוי ניגון הקול האופייני לדיכאון ולחרדה
זיהוי ניגון הקול האופייני לדיכאון הוא תופעה חברתית רווחת שאינה מצומצמת למרחב הקליניקה הפסיכיאטרית. די לנו לדמיין שיחה עם מכר בטלפון שבה ניכר באופן מיידי הלך רוחו העגום ללא קשר לתוכן דבריו. כיום לא ניתן להבדיל בין ניגון קול בדיכאון קליני לבין ניגון הקול בעצב נורמטיבי. למרות היות אופן ניגון הקול בדיכאון בשימוש נרחב בחיי היומיום, הוא אינו מופיע כמשתנה בפני עצמו בסולמות הדיכאון הקליני השכיחים בפסיכיאטריה, אלא בדרך כלל כחלק ממכלול החצנת הביטוי הרגשי, יחד עם משתנים כגון הבעת פנים ושפת גוף. אפיון חלקי זה מעכב את ההתקדמות בחקר הפרוזודי בתחום הדיכאון.
גם בדיכאון, בדומה לסכיזופרניה, עיקר הממצאים מתייחסים להגיה קצרה יותר (Short Utterance) ולהפחתה בשיעור השתנות התדר (Pitch Variance)11.אין מידע מבוסס בנוגע להבדל באפיון האקוסטי של ניגון קול בין סכיזופרניה לבין דיכאון. נהוג לשייך את ניגון הקול בדיכאון לסימנים הצמחיים (Vegetative) כגון הפרעות בשינה ובתיאבון, ובהתאם לתפישה זו להניח שמהלך הדפוס בזמן דומה למהלך סימנים אלה. מצטבר מידע בתחום המכוון לכך שדפוסי הקול הם בקורלציה לעוצמת הדיכאון11. יתרה מכך, קיימים מחקרים המעידים על כך שהאפיון יכול להתבצע דרך הטלפון ללא צורך להביא את הנבדק למעבדה12. מכאן שייתכן שהניטור הקולי יפחית את הצורך בהגעת הנבדק למומחה כדי לנטר את השינויים במצבו הנפשי.
יש לציין שתהליך שינוי הפרוזודי בלוקה בדיכאון הוא מהיר יותר מאשר בסכיזופרניה ונתון יותר להשפעה מיידית של גורמים חיצוניים כגון אירועים משמחים או מעציבים, היכולים לשנות באופן מיידי את דפוסי ניגון הקול. לפיכך קשה יותר להשתמש בפרוזודי לאפיון שינוי קליני המשכי בדיכאון.
אפיון ניגון הקול בחרדה גם הוא נפוץ ביותר בחיי היומיום ואינו מצומצם למרחב הפסיכיאטרי קליני. אף על פי כן, כמעט שאינו מופיע בסקאלות הקליניות לחרדה. המידע הנוכחי בתחום מועט ביותר ונדרש מחקר רב כדי לשפר את הבנת התחום.
לסיכום, תחום המחקר העוסק באפיון קולי של מצב רגשי ומחלות נפש נמצא עדיין בחיתוליו. מכיוון שמדובר בכלי מדידה אובייקטיבי שקל להשיג ולנתח, ייתכן שניתן יהיה להשתמש בו ככלי עזר קליני לאבחון ולניטור מהלך של מצב רגשי ומחלות נפש. נדרש מחקר רב בתחום כדי לבסס ולו את הידע הנראה לנו מובן מאליו בחיי היומיום.
שירלי פורטוגיז, MD, MHA, בית החולים מקליין, בוסטון, ארצות הברית
רשימת מקורות
1. Darwin C. The expression of the emotions in man and animals. London: Murray, 1872. (Repril,ted Chicago: University of Chicago Press, 1965).
2. Klaus R. Scherer, Expression of Emotion in Voice and Music, Journal of Voice
Vol. 9, No. 3, pp. 235-248, 1995.
3. D W Robinson et al., "A re-determination of the equal-loudness relations for pure tones", Br. J. Appl. Phys. 7 (1956), pp.166–181
4. Emil Kraepelin. Dementia praecox and paraphrenia. Fascimile of 1919 Edition. Robert E. Kreiger Publishing Co., Inc., Huntington, N.Y., 1971
5. Covington MA, He C, Brown C, Naci L, McClain JT, Fjordbak BS, Semple J, Brown J. Schizophrenia and the structure of language: The linguist’s view. Schizophr Res. Sep 1;77(1):85-98, 2005.
6. D Murphy, J Cutting, Prosodic comprehension and expression in schizophrenia
Journal of Neurology, Neurosurgery, and Psychiatry 1990;53:727-730
7. Alpert M, Shaw RJ, Pouget ER, Lim KO. A comparison of clinical ratings with vocal acoustic measures of flat affect and alogia. J Psychiatr Res. Sep-Oct; 36(5):347-53, 2002.
8. Hoekert M, Kahn RS, Pijnenborg M, Aleman A. Impaired recognition and expression of emotional prosody in schizophrenia: review and meta- analysis. Schizophr Res. 2007 Nov;96(1-3):135-45.
9. Andreasen NC. The Scale for the assessment of negative symptoms (SANS): Conceptual and theoretical foundations. Br J Psychiatry Suppl. Nov;(7):49-58, 1989.
10 Kirkpatrick B, Fenton W., Carpenter WT, Marder SR. The NIMH-MATRICS Consensus Statement on Negative Symptoms. Schizophrenia Bulletin vol. 32:2, 214-219, 2006.
11. Michael Cannizzaro, Brian Harel, Nicole Reilly, Phillip Chappell, and Peter J. Snyder. Voice acoustical measurement of the severity of major depression. Brain and Cognition 56 (2004) 30–35.
12. Mundt JC, Snyder PJ, Cannizzaro MS, Chappie K, Geralts DS. Voice acoustic measures of depression severity and treatment response collected via interactive voice response (IVR) technology. Journal of Neurolinguistics 20, 50-64, 2007.