השימוש במדיטציה ככלי טיפולי מקובל בפסיכולוגיה המערבית וקיבל תאוצה בשנים האחרונות.
השם הכוללני לסוגי המדיטציות השונות שניתן בספרות המקצועית הוא Mindfulness. דהיינו, קשב פנימי.
המדיטציה הוכנסה כחלק מעקרונות הטיפול של (DBT (Dialectical Behaviour Therapy שנועד להפרעות אישיות קשות וכחלק מ-(CBT (Cognitive Behavior Therapy שהוכח כבעל יעילות רבה במגוון ניכר של הפרעות נפשיות בציר 1 של ה-DSM. מאמרים רבים בספרות המקצועית מוכיחים את יעילות המדיטציה ככלי עזר נוסף לשיטות הטיפול הקלאסיות. ההיבטים החיוביים של מדיטציה הוכחו הן במישור הקליני, איכות החיים ובמישור הפיזיולוגי-מוחי20-1.
מאמר זה יתמקד בסוג מדיטציה הנקראת ויפסנה, שנפוצה במזרח ובשנים האחרונות מתפשטת במערב, בעיקר בארצות הברית, בקנדה, באירופה ובאוסטרליה.
מהי ויפסנה
פירוש המילה "ויפסנה" הוא "לראות את הדברים באמת כפי שהם". ויפסנה היא אחת מטכניקות המדיטציה העתיקות ביותר שמקורן בהודו21. זהו תהליך של התבוננות פנימית שבו המודט מתחיל בהתבוננות בנשימה הטבעית כדי להביא לריכוז התודעה. בעזרת המודעות שהתחדדה הוא מתקדם להתבוננות בטבע המשתנה של הגוף והנפש (בעיקר דרך מודעות הדרגתית לתחושות בכל הגוף) וחווה את האמיתות האוניברסלית של ארעיות, סבל, הוויה עצמית. חוויית האמת הזו, תוך התנסות אישית ישירה, היא עצמה תהליך טיהור של הנפש.
למרות שויפסנה פותחה כטכניקה על ידי גוטמה בודהא, השימוש בה אינו נחלת הבודהיסטים בלבד. אין בה בשום אופן עניין של המרת דת והיא פועלת על בסיס אוניברסלי. אנשים מקהילות דתיות מגוונות חוו את התועלת המופקת ממדיטציה ויפסנה ולא מצאו התנגשות בינה לבין אמונתם ודתם. לומדים ומתרגלים אותה יהודים, נוצרים,מוסלמים, הינדים, בודהיסטים ועוד והיא אינה קשורה לשום דת ולשום פולחן.
ויפסנה אינה טקס או פולחן המבוסס על אמונה עיוורת; לא בידור אינטלקטואלי או פילוסופי; חופשה או הזדמנות למפגש חברתי או בריחה מהקשיים ומתלאות היומיום. ויפסנה היא טכניקה שיכולה לשרש סבל. היא דרך חיים המאפשרת לאדם לתרום לחברה באופן חיובי ושיטה לטיהור נפשי המאפשרת לאדם להתמודד עם המתחים ובעיות החיים באופן שליו ומאוזן.
מטרת הויפסנה אינה ריפוי מחלות גופניות, אולם רבות מהמחלות הפסיכוסומטיות נעלמות כתוצאת לוואי של תהליך התרגול. למעשה, מדיטציה זו עשויה להסיר שלושה גורמים משמעותיים לסבל האנושי: השתוקקות (תאווה), דחייה (סלידה, שנאה) ובורות (לארעיות של כל תכני הגוף והנפש בתוכנו כמו התחושות, חושים, רגשות ומחשבות). בעזרת תרגול רצוף המדיטציה משחררת מתחים שהתפתחו בחיי היומיום ואת המשקעים שנוצרו כתוצאה של הרגלים ישנים של תגובות לא מאוזנות למצבים נעימים או לא נעימים.
כותב המאמר נחשף לסוג זה של מדיטציה באופן מעניין: בכנס של איגוד הפסיכיאטריה בישראל בתל אביב, במאי 2006, הרצה ד"ר פול פלישמן, פסיכיאטר אמריקאי ידוע מאוניברסיטת ייל, שהוא גם מורה למדיטצית ויפסנה (בשיטה של גואנקה) וחלק גדול ממטופליו הם מטפלים, דהיינו פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים מתחומים שונים וכו'. נושא הרצאתו היה "שיטת מדיטציה ויפסנה כחלק ממארג טיפולי במטפלים". לאחר הרצאתו קראתי את מאמריו וספרו בנושא ונרשמתי לקורס בן עשרה ימים למדיטציית ויפסנה בחצבה שליד אילת. בארבע וחצי השנים האחרונות עברתי 12 קורסים (שמונה של שלושה ימים וארבעה של עשרה ימים) ואני מודט כל יום. מעדות אישית, אין ספק שמדיטציה זו שינתה את חיי לכיוון חיובי ביותר.
ההשפעה התרפויטית של ויפסנה
הנפש כפי שהיא נראית במשקפי הוויפסנה - חלק ניכר מהפעילות המנטלית של האדם מורכב מתקוות לעתיד ומפחדים מהעתיד, מתשוקות ומפחדים מן העבר. ככל שהנפש משוחררת יותר מזכרונות ומכמיהות, מתשוקות ומשנאות, היא מצויה יותר בהווה והתכנים הנפשיים משקפים מציאות נהירה ומיידית.
טכניקת המדיטציה מאפשרת הופעה מבוקרת של תכנים נפשיים ובו בזמן מעגנת את המודט במציאות ממשית ועכשווית. עמדה מבוססת מציאות ומאוזנת כזו מאפשרת להשתוקקות ולסלידה של עבר ועתיד, לעלות לפני השטח של התודעה ולחלוף בלי לעורר תגובה. באופן זה נעקרות ההתניות וחיי הפרט מתחילים להתאפיין במודעות מוגברת, חיבור למציאות, היעדר אשליה, שליטה עצמית ושלווה נפשית (מתוך מאמרו של פלישמן, "ההשפעה התרפויטית של ויפסנה"22).
אינטגרציה של העבר22 - מיליוני התמונות, הסצינות והאנקדוטות העולות מעברו של האדם מופיעות כדי להיעלם. באופן פרדוקסלי,לפני שהן נעלמות, האדם רואה את מי שהוא היה ויודע מנין הגיע. אפילו כשהולכים לכיוון של מרכז משותף, כל אחד מתחיל מעמדה מסוימת בפריפריה. עמדה זו נמצאת מעבר לשליטתו של האדם, משום שכל אחד הותנה על ידי אלפי חוויות העבר שלו, שרבות מהן אינן חוויות שאנו מאחלים לעצמנו. אם כך, אפשר לתפוס את ההווה אך העבר הוא חמקמק ועם זאת אין מנוס ממנו. הישיבה בנוכחותו שעה אחרי שעה (בקורס) מחייבת את האדם להשלים איתו. אי אפשר לברוח, אין הסחת דעת. ההשלמה עם העבר, הקבלה של מה שהיה, מיזוג כל התכונות שלנו ללא כל דחייה או הכחשה - גם אלו השפעות תרפויטיות של המדיטציה.
עתיד ורצון22 - עם התרגול, העתיד שלנו עשוי להפתיע אותנו פחות ובאופן אירוני הוא עשוי לדרוש פחות תכנון, כאשר המודעות שלנו לצורה שבה הרצונות שלנו מעצבים אותו גוברת. השפעה תרפויטית נוספת של המדיטציה היא הפחתת הצורך שלנו בתכנון, בשליטה ובארגון העתיד, משום שהיא מעוררת ברגע זה את נחישותנו להתבונן, לזהות ולהשתתף באופן מודע באלפי החלטות שמעצבות אותנו בכל יום.
אחריות22 - חוסר האונים הוא אחד הרגשות המאיימים ביותר. לאבד שליטה, להיות קרבנו של הגורל, הוא פחד אוניברסלי. הטקסים והפולחנים של הדתות - אחת התופעות הנפוצות ביותר בתרבות האנושית - מיועדים להשיב תחושת עוצמה, שליטה וסדר באירועים. מאידך גיסא, התורות המקנות חוכמה, אשר רווחות בתרבויות השונות, נמנעות לשים מבטחן בכוחות חיצוניים שיש לשדל אותם, לכפות אותם או להתחנן אליהם ובמקום זאת מלמדות את האדם ליטול אחריות על הרגשות ועל הפעולות שלו. לדוגמה, פרויד טען שחיי נפש אינם קפריזיים או בלתי ניתנים להבנה, אלא מאופיינים בחוק וסדר. לפי האקזיסטנציאליזם, הפרט לבדו הוא היוצר את מהותו. ויקטור פרנקל, הפילוסוף והפסיכיאטר האקזיסטנציאליסט, כתב מחוויתו האישית וטען שאפילו באושוויץ קבע האדם את גורלו ולא היה לו למי להתחנן או את מי להאשים.
לתלמיד המדיטציה, לא אמונה ולא פילוסופיה אלא התבוננות שיטתית בנפש היא המבהירה שלכל התרחשות בנפש יש משמעות וסיבה והיא נתונה באחריותו האישית. אפילו במצבים שאינם ניתנים לשינוי אנו קובעים את הגישה כלפיהם ואת התגובה אליהם. רגע תודעה אחד מתנה את הבא אחריו: ככל שאנו משתכנעים בזאת מתוך החוויה הפנימית שלנו, אנו נוטלים על עצמנו יותר אחריות בחיינו. תחושה גוברת של שליטה ואחריות נובעת ישירות מהנחישות המתגבשת בנו באמצעות תהליך הבהרת המניעה שלנו.
ריכוז נכון ואתיקה22 - אולם "התבוננות בנפש" או "התבוננות בזכרונות או בציפיות" בלבד אינן אפשריות. איננו יכולים להתבונן בנפש באובייקטיביות. יש טכניקה של מדיטציה המאפשרת לנו לראות את זרם רגעי התודעה במקום להיסחף על ידו.
היבט אחד של הטכניקה הוא ריכוז - ריכוז נכון. אפשר להשיג ריכוז נכון לא על ידי נחישות למחוק, להדחיק או לרמוס את הסחות הדעת, אלא על ידי סילוק השורש שלהן. אם כן ריכוז, אוצר היכולות האנושיות המשולבות באדם, המעניק עקביות וכיוון לחיים, אינו יכול להיבנות בפטיש אלא בנוצה. כאשר לבנו יהיה נטול הסחות כך תהיה גם נפשנו.
ריכוז נכון תלוי בחיים אתיים (מוסריים). אתיקה יוצרת הרמוניה פנימית, מאחדת את החלקים הרבים של נפשנו, כך שמורכבות האדם מגיעה לשלב של מיקוד רק כאשר פעולות חיי היומיום מכוונות אל עבר כיוון אחד.
להשגת ריכוז נכון דרוש, אם כן, תמריץ רך ועדין, מפני שריכוז הנובע מדרישות בוטות רק מטשטש את הפסיפס הפנימי. הניסיון להתרכז במה שקשה בו יוצר בהכרח מודעות בדיוק למה שמסיח את הדעת. אם כן, המדיטציה אינה מובילה רק למודעות עצמית, למעורבות מתוך מחויבות, לקבלת העבר, לבהירות לגבי תפקידנו בעתיד ולתחושת אחריות כלפי החיים, אלא אף לידע חווייתי ישיר של בסיס האתיקה. עלינו להיות שלווים כדי לחוש שלוה.
הסחות דעת, כאשר לא נצמדים אליהן או מדחיקים אותן, אלא מתבוננים בהן, הן בדרך כלל תשוקה ופחד בנוגע לעבר או לעתיד. כדי להתרכז בדקויות, עלינו לשהות בהווה ולזנוח את התמרונים הנפשיים המעצימים אותנו ומגנים עלינו, המרכיבים את המתח הבלתי פוסק לדמיון. אז מתגלות האיכויות הטבעיות של הנפש המתבוננת נכוחה במציאות.
שליטה עצמית - ריכוז המבוסס על הרמוניה, על אתיקה ועל אינטגרציה במקום על מאבק במציאות, מופיע לא רק בהוויה של כל רגע ורגע, אלא גם במבנה החיים בכלל. סדר, שליטה עצמית ומשמעת הם חלק מחיי מתרגל המדיטציה. בלעדיהם, אין ריכוז והם בתורם מהווים ביטוי לחיים ממוקדים. טכניקת המדיטציה משתלבת בטכניקת החיים. הרגלים מסוימים של שינה, אכילה, מין ותנועה גופנית מבטאים ומגבירים מודעות ואיזון.
התפישה המוטעית הרווחת ששלווה היא קהות חושים, שאי היקשרות היא אטימות לב, שרוגע הוא אדישות, נובעת מנפש הרואה תענוג בעצבנות, בריגוש ובתשוקה. במקום מידור סטטי, המשמעת של המדיטציה מאפשרת גישה מלאה לרגשות, זרימה ספונטנית ונדיבה של רגשות חמלה ואהדה.
פתרון עימותים - פרויד טען שעימות או חוסר אחדות הם סיבה לנוירוזה, ופסיכולוגיה פוסט פרוידינית חקרה באופן מעמיק את ההיבטים הבסיסיים של האישיות כגון זהות. מדיטציה היא שיטה ישירה להפחתת העימות הפסיכולוגי באמצעות הקודים האתיים המושרשים בה, מיזוג העבר והעתיד, הבהרת האחריות האישית, ריכוז ורצון. אפשר לומר שפתרון עימותים הוא המנוע העיקרי של התרגול.
זמן ושינוי - שיפור יכולתו של המודט להביט ישירות במציאות של תופעת הארעיות, בהשתנות המתמדת, בריקנות ובמוות, הוא לב ליבו של התרגול. בטכניקה הזו מתורגלת ראיית המציאות באופן מלא, אולם רק לאחר הכנה הולמת. עם זאת, ההתמודדות עם הכאב ועם המוות היא חוויה אנושית אוניברסלית. ויפסנה מאפשרת למפגש הזה להתרחש תוך הקפדה על איזון נפשי. אם כן, הטכניקה אוצרת בתוכה אירוניה: ככל שהמפגש שלנו עם המציאות קשה יותר, האיזון הנפשי שלנו עמוק יותר. ככל שהאיזון הנפשי שלנו עמוק יותר, מאוויים ופחדים מלאכותיים מתקלפים מעלינו עוד ועוד, כמו שכבות בצל, ואנו מתקרבים יותר לחרדות העמוקות של הקיום האנושי.
חסר תנועה גופנית הוא פחד אנושי עמוק (כל אחד חלם בשלב כלשהו על שיתוק, על חסר יכולת לרוץ או לדבר). ויפסנה מכינה אותנו להתמודד עם כך.
כאב גופני הוא פחד אנושי עמוק (יש פסיכיאטרים הרואים בו בסיס כל הפחדים). ויפסנה מובילה אותנו לתוך מצב זה והחוצה ממנו. בדידות היא פחד אנושי עמוק. ויפסנה מובילה אותנו לאמון, לקרבה ולאמונה, אבל גם לבידוד עמוק בתוך דממה ואנו יכולים ללמוד להפוך את הקרח הזה למשקה צונן לנפש היוקדת. תיאוריות עתיקות ומודרניות על אודות הנפש האנושית מצביעות שוב ושוב על המוות כצומת, כנקודה שבה האישיות לובשת צורה, שבה הידע עומד למבחן ושבה החרדות העמוקות ביותר קונות להן אחיזה. סוקרטס ראה בפילוסופיה אמנות המיתה. רעיון זה עולה מתוך חלק נכבד של התיאוריה הפסיכיאטרית של ימינו, כמו גם הטכניקה של מדיטציית ויפסנה.
סיבה אחת שהנפש שוהה בריחוף בלתי פוסק, בחלומות בהקיץ, במחשבות, בתכנונים, בהיזכרויות, היא שהריכוז במציאות המיידית של הגוף יבהיר בהכרח את האמת שכולם מפחדים מפניה: הגוף דועך ברגע זה, בכל שנייה, באופן בלתי הפיך.
אחד הפרדוקסים בטכניקת הויפסנה הוא שהריכוז וההרפיה הגופניים העמוקים, השלווה המאירה והמושלמת, מובילים ללב הפחד, אשר אפשר לחוות אותו כאמת פשוטה ומתוקה, כמו שחר מפציע לאחר לילה, כמו מזון הבא אל הפה בעקבות רעב או כמו השינה הנוחתת על העייף.
התודעה השבה אל הגוף מכירה הן את הגבולות של אותו גוף והן את האנרגיה האוניברסלית הרוטטת, הזורמת מצורה לצורה.
אינטגרציה גופנית - ויפסנה אינה פעילות נפשית גרידא. היא מתרחשת בגוף ודומה יותר ללימוד רכיבה על אופניים מאשר ללימוד קריאה. מודעות בלתי פוסקת לכל הגוף היא אחד המפתחות של התרגול. למחשבות והרגשות יש בהכרח התרחשויות מקבילות בגוף. לכן, מודעות שיטתית לעצמנו דורשת מודעות ישירה לאופן הישיבה, האכילה, השינה והחשיבה שלנו באמצעות הגוף עצמו. אפשר לחוות רגשות שהיו בעבר רוחות רפאים חסרות מיקום במסדרונות נפשנו, כתחושות בעלות מיקום ברור על פני העור באיברים שונים בגוף. אנו מגלים שתשוקות ופחדים, שגרמו לנו באופן מודע למחצה למהומה בלתי פוסקת של חיפוש אחרי נוחות, משפיעים על התהליך הגופני ברמות עמוקות ומעודנות.
אפילו העבר והעתיד שבפניהם השתחווינו כאילו היו כוחות חיצוניים רבי עוצמה מתגלים בתוכנו, בגופנו הרוטט, כהתרגשות, כרעב, כתשישות וכתחושות מגוונות נוספות.
מאחר שסופו של כל גוף הוא ריקבון, התפרקות ומוות, כאב גופני ומחלה הן חוויות אוניברסליות מעיקרן. ויפסנה יכולה לפוגג במהרה את אמונתו החבויה של התלמיד בחוסר פגיעותו. אבל חלק אחר של הסבל נובע מבורות: תגובות שהצטברו באופן עיוור ובאות לידי ביטוי בהתכווצויות שרירים, אכילת יתר, תעוקות כרוניות מהלקאה עצמית וכו'. מודעות עמוקה לגוף היא שיטה הטובה ביותר להתבוננות בשורש החי של המחשבה והרגש והיא אף עשויה להתוות מחדש הרגלים גופניים, לרפא לעתים כאבי ראש פסיכוסומטים או סבל ממעי רגיז וכדומה.
מערכות יחסים - חוויית השינוי הבלתי פוסק בגוף בכל רגע מעניקה לנו נקודת מבט אחרת לחיים.
ברור כי משמעויות ומטרות המתייחסות רק לעצמנו הן חסרות טעם. בכל שבריר שנייה החיים מופיעים מהשלם ושבים אליו, רק כדי להופיע שוב רעננים, חדשים ושונים. אנחנו קיימים כחלק מהשלם כמו טיפות קצף הניתזות לרגע קט מהים. מה הטעם במאמצים אלה של האדרה עצמית, שבהם התמדנו לאחרונה במרץ רב כל כך?
הפסיכיאטריה העכשווית הביעה התעניינות מחודשת באופן שבו מארגן האדם את תחושת העצמי ביחס לזולת. בתרגול הויפסנה אנו חווים ישירות את מאגר הגישות, התנוחות והתגובות שאנו משכללים כדי ליצור ולשמר את הדימוי של הקיום המבוצ, הנצחי והבלתי פגיע שלנו - וכמה שניסיון ההגנה הזה אבוד. הפסיכולוגיה של הנפש היא לימוד של בניית טירות מגרניט על חול טובעני. הנפש הסטטית שאנו כמהים לה, שאת קיומה אנו דורשים ושעל מציאותה אנו מתעקשים ללא הרף, היא כמדבקת פלסטיק המודבקת על זרם, על תהליך, על פעולת גומלין, על קשר. ללא הטפות או הגות, החוויה הישירה שמספקת המדיטציה שוטפת מעלינו את הרגשת הזכאות, את הגרנדיוזיות, את ההתעסקות העצמית ואת החמדנות שאינה יודעת שובע. הזדככות זו היא מרעננת, בייחוד לאנשים מתרבויות מודרניות מערביות אשר זכו לכינוי "תרבויות של התעסקות עצמית".
אמת - האמת אינה תוכן אלא תהליך. היא מהווה גישה של ציפייה ושל רעננות, נכונות לארגן מחדש שוב ושוב מבחינה נפשית. אפשר לתאר את מדיטצית הויפסנה כטכניקה של חיים לפי האמת.
במובן זה האמת אינה אסכולה, רעיון או דוקטרינה. היא אינה מרמזת על "אנחנו" ועל "הם". אין זה אומר שלאחרים החיים בגישות אחרות אין גישה לאמת. התרגול מורה בפשטות על טכניקה אחת שבאמצעותה אפשר להקדיש את החיים לתהליך החקירה יום אחרי יום, עד למוות עצמו, שיש לקוות שנוכל לקדם את פניו באותה שאלה: "באופן אובייקטיבי, מהו הטבע של מציאות התודעה והגוף ברגע זה?" מדע, פילוסופיה וכל צורת חיים הפתוחה לרעיונות חדשים חולקים באמת זו. ויפסנה היא טכניקה מוכחת ובדוקה, שצופנת בחובה את הפרדוקס של גישה אובייקטיבית לסובייקטיבי ואת חקירת טבע הנפש שלנו.
האמת אינה רק "מילים מפוצצות" והניסיון החי לבטא את עצמנו בכנות ברגעים השגרתיים בני החלוף הוא אחד הכלים היעילים ביותר לפתוח את הדלת לנפש המבוצרת מדי.
אהבה אנושית - מה חושפת חוויית המדיטציה בלב האדם? מתחת לשריונות ההגנה העצמית כמו כעס, תוקפנות, תחושת בעלות ושליטה, שוכנת הבאר של החיים הצלולים, הפשוטים, מלאי האהבה, הנמרצים והחיוניים. נדיבות,חמלה, ואהבה אנושית אינן סגולות אלא תכונות. כולם כמהים להרגיש אהבה ,קשר ואת אור האמת. אולם הפחד והזהירות מעודדים אותנו לנוע בכבישים עוקפים. אנו מדמיינים שעוד קיר אחד, עוד מנעול אחד, יבטיחו את בטחוננו. תרגול ויפסנה פירושו תרגול ישיר של אהבה אנושית.
ויפסנה עוסקת בחוכמה אנושית אוניברסלית ולא במנהגי תרבות מסוימים. היא אינה דוקטרינה כיתתית. השלד שלה נשקף כמו מתוך מראה כאשר מהרהרים באמנות החיים. למשל, תורו כתב במסצ'וסטס במאה ה-19: "חדש את עצמך לגמרי בכל יום. עשה זאת שוב ושוב, לעולם... כדי להשפיע על איכות היום - זו האמנות הנעלה ביותר... אף שיטה או דרך אינה יכולה להחליף את הצורך להיות מודע ללא הרף".
בין ההשפעות התרפויטיות האפשריות של הויפסנה אפשר למנות פיתוח ידע עצמי, אמון ומעורבות אנושיים עמוקים יותר, קבלת עברנו האישי ותחושת קשר אליו, הפעלה עמוקה יותר של הרצון, ריכוז עמוק יותר, מחויבות אתית חזקה יותר, תבנית חיים ומשמעת חיים יציבות אך גמישות, גישה נוחה לזרם רגשות ודימויים, מוכנות להתמודד עם ההיבטים העמוקים של המציאות כגון זמן, שינוי, מוות, אובדן, כאב, המוביל בסופו של דבר להפחתת הפחד, החרדה והאשליה. אינטגרציה מלאה יותר בין גוף לנפש, הפחתת הנרקיסיזם וטיפוח קשת רחבה יותר של תעצומות נפש כגון נדיבות, חמלה ואהבה אנושית. כל תלמיד מתחיל ממקום אחר ומתקדם באופן אישי. אין קסם ואין בטחונות.
ראוי לציין שקורסי ויפסנה של עשרה ימים, שהם הבסיס ללימוד הטכניקה, נערכים בארץ ובעולם ללא תשלום. המקור הכלכלי הוא רק תרומות . בסיום הקורס אנשים תורמים בהתאם לרצונם וליכולתם. העובדים במתחם הקורס (במטבח, שירותים וכיו"ב) והמורים עושים זאת בהתנדבות. עובדות אלו יוצרות עוד נדבך מוסרי ראוי למדיטציה ויפסנה.
ד"ר אמי שופמן, מנהל המכון הירושלמי לטיפול בבעיות סמים ותחלואה כפולה
רשימת מקורות
1. Teasdale J T et al Prevention of relapse in major depression by mindfulness based cognitive therapy. Journal of Consulting and Clinical Psychology.2000,68,615-623.
2. Goldin P R and Gross J J (Stanford university) Effects of mindfulness based stress reduction on emotion regulation in Social Anxiety Disorder. Emotion(American Psychological Association) 2010,10,83-91.
3. Slagter H A et al . Theta phase synchrony and conscious target perception: impact of intensive mental training.Journal of Cognitive Neuroscience.2008,21,1536-1549.
4. Segal Z V et al. Mindfulness based cognitive therapy for depression. A new approach to preventing relapse. New York 2002, Guilford Press.
5. Ramel W et al. The effects of mindfulness meditation on cognitive processes and affect in patients with past depression.
Cognitive Therapy and Research.2004,28,433-455.
6. Lykin E L and Baer R A. Psychological functioning in a sample of long term practitioners of mindfulness meditation. Journal of Cognitive Psychotherapy.2009,23,226-241.
7. Lutz A et al. Attention regulation and monitoring in meditation. Trends in Cognitive Sciences.2008,12,163-169.
8. Koszycki D et al .Randomized trial of a meditation based stress -reduction program and cognitive behavior therapy in generalized and social anxiety disorder. Behavior Research and Therapy.2007,45,2518-2526.
9. Jha A P et al. Mindfulness training modifies subsystems of attention. Cognitive Affective and Behavioral Neuroscience.2007,7,109-119.
10. Hofmann S G and Asmundson G J . Acceptance and mindfulness –based therapy :new wave or old hat?
Clinical Psychology Review.2008,28,1-16.
11. Goldin P et al .Mindfulness meditation training and self referential processing in social anxiety disorder. Journal of Cognitive Psychotherapy.2009,23,242-257.
12. Goldin P R et al. The neural base of emotion regulation.
Biological Psychiatry.2008,63,577-586.
13. Goldin P R et al. Neural bases of social anxiety disorder. Emotional reactivity and cognitive regulation during social and physical threat. Archives of General Psychiatry.2009,66,170-180.
14. Furmark T et al. Common changes in cerebral blood flow in patients with social phobia treated with citalopram or cognitive behavior therapy. Archives of General Psychiatry. 2002,59,425-433.
15. Evans S et al. Mindfulness based cognitive therapy for generalized anxiety disorder. Journal of Anxiety Disorder. 2008,22,716-721.
16. Davidson R et al. Alteration in brain and immune function produced by mindfulness meditation. Psychosomatic Medicine.2003,65,564-570.
17. Chiesa A and Serrety A . Mindfulness based stress reduction for stress management in healthy people. Journal of Alternative and Complementary Medicine . 2009,15,593-600.
18. Chmbers R et al. Mind emotion regulation : an integrative review. Clinical Psychology Review ,2009,29,560-572.
19. Carmody J . Evolving conceptions of mindfulness in clinical settings. Journal of Cognitive Psychotherapy.2009,23,270-280.
20. Allen N B et al .Mindfulness based psychotherapies : a review of conceptual foundations, empirical evidence and practical considerations. Australian and New Zealand Journal of Psychiatry.2006,40,285-294.
21. Meditation Vipassana, as is teached by Guanka S N. Introduction to Technique and Rules of Meditation courses.
Israel Organization for Vipassana.
22. Fleischman P R .The therapeutic action of Vipassana: in the book Karma and Chaos by the above author. Vipassana Research Publications .Seattle. 1986,25-43.