המילה "מדיטציה" עשויה ליצור רושם מוטעה ולרוב מקושרת לרוחניות. למעשה, בשימוש נכון, מדובר בכלי רפואי יעיל וחשוב הצובר תוקף ומוניטין. בשנים האחרונות מתפתח שדה מחקר רחב בתחום של מדעי המוח ופסיכולוגיה לגבי ההשפעה של תרגול מצבי תודעה שונים על "גמישות המוח" וחוסן מפני דחק (סטרס) ומחלות. תחומים כמו תרגול מדיטציה שנחשבה בעבר כ"ניואייג'" איזוטרי, הופך בשנים האחרונות לתחום חם ומקובל בקהילה המדעית. הסיבה לכך נעוצה, בין השאר, בהתקדמות המכשור הרפואי והיכולת לבדוק השפעה על המוח (fMRI), והתעוררות עניין בתחום בקרב אנשי רפואה ומדע. קיימים סוגים שונים של תרגול מדיטציה וניתן להתייחס אליה כאל חדר כושר מנטאלי עם השפעה חיובית על חוסן נפשי וגופני. כיום מצטבר ביסוס מחקרי בתחום של הפחתת סטרס שמקושר למחלות שונות (כגון מחלות לב, סוכרת, והפרעות חרדה ודיכאון) וכבר קיימות התערבויות טיפוליות בבתי חולים המשלבות תרגול. כיצד מסייעת המדיטציה להשגת חוסן נפשי וגופני? התערבויות המשלבות מדיטציה ומוכרות היום בעולם הרפואה נקראות "שיטות טיפול מבוססות מיינדפולנס (קשיבות)". שיטות אלו משתייכות לתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מ"הגל השלישי". הן משלבות עקרונות מהפסיכולוגיה הבודהיסטית שקיימת כ-2500 שנה והיא מעשית מאוד. למרבה ההפתעה, גם יסודות הטיפול הקוגניטיבי המסורתי והמקובל מבוססים על עקרונות מהבודהיזם. מיינדפולנס עוסק בקבלה של החיים ושל עצמנו בכל רגע. הסבר מקובל הוא "הפניית תשומת הלב למה שקורה ברגע הנוכחי, באופן מתבונן ולא שיפוטי". אחת ממטרות התרגול היא לחדד את המודעות לזרם התודעה ולבחון את ה"פטפטת" המחשבתית, מבלי לשפוט את התוכן. מתברר, שעצם הניסיון להימנע מרגשות או חוויות שלא נוחות לנו, מייצר מלחמה פנימית הגורמת לסבל. מחקרים מראים שעצם הניסיון להפסיק את המחשבות רק מגביר את העוצמה של מעגלי חשיבה והתחושות שהם מייצרים. באופן פרדוכסלי, רק דרך קבלת המציאות כפי שהיא, ניתן יהיה לחוש הקלה בסבל ולעמוד יותר טוב בלחצים. במאמר1 שהתפרסם ב-Journal of the American medical association ( JAMA), הוצגה מטא-אנליזה של מחקרים בתחום המדיטציה והשפעתה על סטרס ואיכות חיים. התוצאות הראו שהתערבויות מבוססות מדיטציית מיינדפולנס השפיעו על סימפטומים של חרדה, דיכאון וכאב. התוצאה המשמעותית שהתקבלה הייתה שהשיפור בסימפטומים נראה לאחר כשבועיים בלבד של תרגול מצטבר במשך שעתיים וחצי בשבוע. הנתונים הראו כי תרגול שבין חודשיים לשישה חודשים, משפר סימפטומים של חרדה בטווח שבין 22% ל-38% וסימפטומים של דיכאון בין 22% ל-30%. זהו נתון מדהים בהתחשב בעובדה שאלו גם שיעורי ההשפעה של תרופות אנטידיכאוניות. במאמר מציינים שהיכולת למדיטציה הינה כישור שמפתחים, ולא ניתן להגיע בזמן קצר לרמה גבוהה של מומחיות, כזו שתוכל לייצר תוצאות מחקריות משמעותיות יותר, ובתחומים נוספים. הנושא עלה למודעות גם בעיתונות הפופולרית ומגזין "טיים" האמריקאי אף הקדיש לכך שער2, זמן קצר לאחר שפרסם מאמר דעה3 שקרא להתייחס למדיטציה כאל תרופה. החוקרים טוענים שזה תחום שכדאי להתייחס אליו כטיפול לגיטימי בעולם הרפואה. תוכניות התערבות הכוללות עקרונות של מדיטציית מיינדפולנס משפיעות על המוח באופן כזה, שהן יכולות לתרום לעמידות רגשית במצבים קשים ולהשפיע באופן חיובי על הבריאות ואיכות החיים בכלל. כפסיכולוגית שנפגשת עם המגוון הרחב של כאב אנושי, שילוב של תרגול ועקרונות טיפוליים מבוססי מיינדפולנס משפר את איכות החיים ויכולת ההתמודדות עם דחק וחרדה באופן משמעותי. במציאות הישראלית ישנו הכרח בחיזוק החוסן הנפשי ויכולת ההתמודדות עם מצבי דחק. בשל כך, כדאי לשקול הכנסת התערבויות מסוג זה כתכניות מניעה לבתי ספר כבר בגילאים צעירים. התערבות מוקדמת יכולה להוריד את הסבירות לסימפטומים שלPTSD ולייצר יכולת התמודדות טובה יותר עם חרדה וכאב. יחד עם זאת, ישנן סיבות אפשריות להסתייגויות של אנשים מהתרגול. אחת מההסתייגויות הינה שרבים מקשרים מדיטציה עם יוגה או רפואה אלטרנטיבית ומעריכים באופן שגוי את הזמן וההשקעה שנדרשים, והדבר מוביל להתעלמות מהראיות הנוירולוגיות המוכיחות שתרגול משפר את פעילות המוח. אומנם המחקר בתחום תופס תאוצה, אך גם לאחר מתן לגיטימציה לחקר הנושא, קיים קושי לבצע מחקר אמפירי רציני,הנובע בין השאר גם מקשיים טכניים של מימון. כדי לבצע מחקרים רציניים שכוללים גם צפייה ישירה על ההשפעה במוח נדרש מכשור יקר וצוות רב מקצועי מיומן, שיודע גם לקרוא את התוצאות, ומדובר בעלויות של מיליונים. מימון מחקרים מסוג זה בוודאי אינו עונה על האינטרס הפוליטי והכלכלי של חברות ענק שעוסקות בייצור תרופתי לטיפול בסימפטומים ובמנגנוני הפצה מסיביים, ולא במניעה של מחלות ומציאת דרכים חלופיות לשיפור איכות החיים האנושית. הקדחתנות של העולם המערבי ייצרת גורמי לחץ מרובים, שגורמים גם למחלות, ומנגד קיימים פחות מוקדי תמיכה קהילתיים בשל הדגשה רבה על אינדיבידואליות שמייצרת ניכור. תרגול עשוי לייצר שקט נפשי ותפקוד טוב יותר, ביחד עם שינוי מורגש בתבניות חשיבה נוקשות, כגון פחות ביקורת עצמית, פחות כעס ואגרסיביות, יותר אופטימיות ותחושת חיוניות, ואולי אף חשוב מכך – יותר התחשבות וחמלה כלפי עצמנו והסביבה, נושא שאין להקל בו ראש במציאות הישראלית המוכרת לכולנו. העובדה שתרגול עקבי לאורך זמן הופך את ההשפעה על סימפטומים רבים לניכרת יותר, מעלה מחשבה לגבי הצורך בהטמעה של תכניות התערבות מסוג זה לתוך מערכות החינוך, כבר בגילאים צעירים, לשם מניעה של מצבי דחק שונים ונטייה לפתח מחלות הקשורות לדחק. הנושא של מניעה בתחומים אלה, מתחיל להיות יותר ויותר רלוונטי עם "נבואת הזעם" של ארגון הבריאות העולמי שצופה שבשנת 2020 דיכאון יהפוך למחלה השנייה בחומרתה אחרי מחלות לב. שלי פרומברג כהן, פסיכולוגית קלינית, עוסקת בתחומי טיפול קוגנטיביים רשימת מקורות [1] http://archinte.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1809754 [2] http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,2163560,00.html?pcd=pw-MindfulRevCoverH [3] http://ideas.time.com/2014/01/17/we-need-to-take-meditation-more-seriously-as-medicine/
המוח ככלי רפואי בטיחות הטיפול בנוגדי קרישה חדשים 2015 - היכן אנחנו? פנוטיפים התנהגותיים בתסמונות נוירוגנטיות נדירות