חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצאו שנגיעה ברובוט פרוותי מפחיתה כאב ומגדילה את תחושת האושר

חוקרות מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מצאו שמפגשים קצרים עם רובוט פרוותי דמוי כלב ים שעונה לשם  PARO  הפחיתו את רמות הכאב והאוקסיטוצין והגבירו את האושר אצל מטופלים. 

במספר מחקרים קודמים נמצא שמגע בין-אישי עם אדם אחר מחזק את מצב הרוח ומפחית כאב. אך מה קורה כאשר מגע רגיל בין אדם לאדם אינו אפשרי, כפי שקורה בימינו לאוכלוסיות בסיכון בעיצומה של מגפת הקורונה? האם רובוט חברתי פרוותי יכול לגרום לאפקט דומה? צוות חוקרים בראשות ד"ר שלי לוי-צדק מהמחלקה לפיזיותרפיה יצא לברר זאת במחקר חדש. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת המדעי  Scientific Reports.

PARO  הוא רובוט חברתי בצורת כלב ים לבן ופרוותי, המיוצר ביפן. הוא משמיע קולות דמויי כלב ים ומזיז את ראשו וכפותיו בתגובה למגע ולדיבור עימו. 

ד"ר לוי-צדק וצוותה גילו שאינטראקציה חד פעמית עם PARO, שארכה פחות משעה, אכן שיפרה את מצב הרוח והפחיתה כאבים קלים וחמורים. כאשר המשתתפים בניסוי נגעו ב- PARO, הם חוו הפחתת כאב גדולה יותר מכפי שהיה כשהרובוט רק נכח איתם בחדר.

למרבה ההפתעה, הם גילו גם שרמות נמוכות יותר של אוקסיטוצין נמדדו אצל המשתתפים שהיו באינטראקציה עם PARO בהשוואה לקבוצת הביקורת שלא פגשה כלל את PARO.

רמות גבוהות של אוקסיטוצין המכונה לעיתים 'הורמון האהבה', נמדדות אצל אימהות שנמצאות בקרבה עם ילדיהן ובין בני זוג מאוהבים, לכן הממצא של רמה נמוכה יותר של אוקסיטוצין הוא מפתיע. עם זאת, מחקרים חדשים יותר הראו שמחוץ ליחסים קרובים, ייצור אוקסיטוצין מעיד על מתח ולכן הפחתה יכולה להעיד על רוגע והרפיה.

בניסוי השתתפו 83 צעירים בריאים. במסגרתו ייצרו החוקרים תחושת כאב באמצעות חום נקודתי לעור הזרוע, ומדדו את תחושת הכאב בתגובה לטמפרטורה מסוימת. החוקרים בדקו איך תחושת הכאב משתנה  בתלות באם משתתפי הניסוי  נוגעים ברובוט, הוא נוכח, או אינו נוכח כלל. 

הניסוי בוצע ע"י ד"ר נירית גבע, פיזיותרפיסטית מומחית בתחום הכאב ממעבדתה של ד"ר לוי-צדק. למחקר שותפה ד"ר פלורינה יוספובסקי מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון.

ד"ר לוי-צדק אמרה: "ממצאים אלה מציעים אסטרטגיות חדשות לטיפול בכאב ולשיפור הרווחה האישית, הנחוצים במיוחד בזמן זה, כאשר ריחוק חברתי הוא גורם מכריע בבריאות הציבור וישנן פחות הזדמנויות למגע אנושי".

מחקר זה נתמך על ידי הקרן הלאומית למדע (מענקים מספר 535/16 ו-2166/16), האגודה הישראלית לכאב, קרן הלמסלי באמצעות יוזמת ABC לרובוטיקה, קרן מרקוס באוניברסיטת בן-גוריון, קרן Rosetrees , קרן משפחת Borten והקרן המאוחדת נגד הזדקנות (CAAF) . כמו כן, תמיכה כספית ניתנה גם מהאיחוד האירופי, במסגרת תוכנית המחקר והחדשנות תחת מענק מארי סקלודובסקה-קירי מס' 754340.