הציור "הרופא" של סר לוק פילדס )גלרייה טייט בלונדון) המתאר רופא ויקטוריאני בביקור בית הפך לסמל של דמות הרופא כמקצוען אכפתי ומסור המקדיש את עצמו לחולה ונמצא בשליחות של חמלה וחסד. למרבית הפליאה, דווקא כאשר צויר הציור בשנת 1887 שלטה ברפואה הגישה הפטרנליסטית אשר העמידה במרכז את הרופא: הוא המומחה ועל כן רק הוא היודע מה טוב ונכון עבור החולה. הוא המחליט - ולרוב ללא התחשבות ברצונות החולה וללא הסכמתו מדעת. גישה זו נבעה מהבדלי ידע עצומים שהיו אז בין הרופאים לחולים וממעמדם החברתי הרם של הרופאים שלא היה ניתן לערעור.
בשנים הרבות שחלפו מאז, הומרה הגישה הפטרנליסטית לגישה ביו-פסיכו-סוציאלית המציבה את החולה במרכז. כיום יש הסכמה שטיפול טוב בחולה מתאפשר באמצעות הכרה והתייחסות של המערכת הרפואית לשלושה תחומים המשיקים זה לזה בהגדרת מצב האדם: המרכיב הביולוגי-רפואי הכולל את האספקטים הגופניים-ביולוגיים של המחלה, המרכיב הפסיכולוגי הכולל את מצבו הרגשי והנפשי של החולה ואת ערכיו, השכלתו ואמונותיו, והמרכיב החברתי-כלכלי הכולל את סביבת החולה מבחינת תמיכה משפחתית, כלכלית, וחברתית. במקביל, חלה בעשרות השנים האחרונות התקדמות מדעית וטכנולוגית אדירה ברפואה, עם התמקצעות ספציפית בתחומים רפואיים צרים. תהליך זה התרחש בחלקו על חשבון ההתייחסות להיבטים החברתיים והאנושיים של הרפואה. כתוצאה מכך גם נשחק הקשר האנושי, שהיה בעבר מרכיב מרכזי ברפואה, ונפגמה יכולתם של הרופאים להתייחס לתחושות ולרגשות, ולצורך לשלב בעבודתם היום יומית תשומת לב לרגש, להתנהגות אנושית וחומלת, ולערכי מוסר ותרבות.
העלייה בתוחלת החיים והזדקנות האוכלוסיה בעשורים האחרונים צפויים להגדיל עוד יותר את הדרישה לשירותי רפואה ולקצר את הזמן שהרופא יוכל להקדיש לחוליו. מנגד, הטמעת מכשור וטכנולוגיות חדשות לאבחון ולטיפול וכן היכולות המתפתחות בעולם המחשוב וניהול המידע צפויים לפנות לרופא יותר זמן לטובת תשומת לב לאספקטים הרגשיים והאנושיים של החולה ומשפחתו. פינוי הזמן הצפוי יסייע להידוק הקשר שבין הרופא והחולה ולטיפוח קשרי תמיכה המבוססים על חום ואמפתיה. מחקרים רבים מוכיחים כי התייחסות תומכת רגשית, יחד עם הבנה, תמיכה ועידוד הניתנים מהרופא למטופליו, הם בעלי חשיבות עליונה להצלחת הטיפול, ותורמים להארכת משך החיים ואיכותם.
ההכרה כי רפואה טובה מחייבת מיומנויות של תקשורת בין-אישית, רגישות וחמלה הביאה בשנים האחרונות בתי ספר לרפואה רבים בעולם ובארץ לשלב בתוכניות הלימודים קורסים העוסקים בנושאים אלה, ולתת משקל רב יותר ללימוד הצדדים ה"רכים" של הרפואה. מטרת הקורסים הללו היא להקנות לפרחי הרפואה חינוך רפואי ערכי, מוסרי ואתי - בנוסף ללימוד מקצועות הרפואה. תחום מתפתח זה נקרא בעולם Medical Humanities והוא משלב נושאים מתחומי מדעי החברה והרוח מתוך כוונה להדגיש את ההיבטים האנושיים בעבודת הרופא.
גם בכל בתי הספר לרפואה בישראל מוקדשת תשומת לב ללימוד חוויתי של ההיבטים האנושיים, המוסריים, האתיים והחברתיים של הרפואה. לימודים אלה צפויים לתת לרופאי העתיד כלים שבאמצעותם יוענק לחולים לא רק טיפול רפואי נכון וטוב אלא גם טיפול אכפתי, אנושי וחומל.
הלימוד הוא מעצב וחוויתי ועיקרו מתבצע במפגשים מונחים בקבוצות קטנות, בהנחיה אישית של רופאים וחברי סגל בעלי כישורים מתאימים המהווים מודל לחיקוי. בכל מפגש שבועי בקבוצת הסטודנטים מתקיים דיון באירוע או בחוויה בתחום המשיק לתכני הקורס. במפגשים מביאים התלמידים לקבוצה לעיתים תכופות שיר או סיפור רלבנטי לתכנים שעל הפרק. כך למשל הסיפור "חדר מספר 10" של יהושע קנז, סיפור מכמיר לב, על בן המלווה את אביו הזקן והחולה למרפאה והמפגש עם רופא חסר חמלה. קטע אחר הוא השיר "בבית החולים" של המשוררת זלדה, בו היא מבטאת את הרגשת ההשפלה שבחולי ובתלות. בדיונים לימודיים אלה מתקיימת הקפדה על תרבות דיבור ויחס חברי ומכובד ושמירה מוחלטת על סודיות ואמון הדדי, וניתנת במה לדיון פתוח על הנושאים המועלים בתכנית הקורס.
בדרך כלל יש לפרחי הרפואה מעורבות אישית גדולה בתכני הקורסים הללו שבמסגרתם מתקיימים מפגשים עם חולים ומשפחות. פרחי הרפואה מלווים רופאים במפגש עם חולים במרפאות ומקיימים קשר מתמשך ומעקב אחר חולה כרוני בביתו - להכרת החולה ותולדות מחלתו, משפחתו, אמונותיו ומאפייני חייו. על מפגשים אלה מגישים התלמידים דיווח המתייחס למחלת החולה ולרקע הרפואי של מצבו, וכן סוקר את השפעת הגורמים הביו-פסיכו-סוציאליים של החולה ועל מצבור תלונותיו לאורך שנת המעקב. לעיתים תכופות מתקיימים משחקי תפקידים בהם מגלם שחקן את תפקיד החולה מול סטודנט בתפקיד הרופא, והקבוצה מקיימת דיון ומשוב על התרחיש. בגישת לימוד זו התלמיד מעורב, פעיל, ולוקח חלק במצבים המחקים את העולם האמיתי ומתרגל התנהלות בתרחישים מגוונים.
ככלי לפיתוח המיומנויות לתקשורת וליצירת קשר אישי אמפתי עם חולים מתקיימות הרצאות אורח על חוויות אישיות מעצבות בתחומי בריאות, חולי, קשר אנושי ואובדן. באמצעות הרצאות אלו נחשפים התלמידים לדמויות ולסיפורים מעוררי השראה.
במקביל לתכנים אלה מוקדשת תשומת לב לפיתוח כישורי רפלקציה אצל תלמידי הרפואה. רפלקציה היא תהליך אישי של ניתוח ביקורתי של התנסות או חוויה במטרה להגיע להבנה משמעותית של האדם את עצמו ואת התנהלותו, ועל ידי כך לשפר את התנהגותו במצבים דומים בעתיד. בתהליך מתבצעים "הסתכלות פנימה" וניתוח מושכל של הרגשות, המחשבות וההטיות הרגשיות הנחוות באירוע. תהליך הכתיבה הרפלקטיבית מסייע לריכוז וגיבוש ההבנות של האירוע ושל התגובות שהיו בו, מתוך הצורך להתמודד עם קיומן של הטיות קוגניטיביות ורגשיות ורצון אמיתי להכיר בטעויות ולתקנן. היכולת הרפלקטיבית מפתחת חשיבה ביקורתית ומאפשרת לרופא להעריך מצבים וממצאים בהקשרים של הערכים, האמונות, והפערים ההתנהגותיים השונים והמגוונים שבינו לבין חוליו, ולכן היא נדבך חשוב במכלול המיומנויות של רופא.
דגש נוסף בלימודי Medical Humanities מוקדש לפיתוח אמפתיה ויכולת של תמיכה נפשית בחולה. קיום קשר אנושי המאפשר הבנה מלאה של מצבו של המטופל על בסיס הערכה, חמלה, ותמיכה, ובעיקר אכפתיות אמיתית מהווה מרכיב חשוב של רפואה טובה.
יצוין, כי לא פשוט ללמד אהבת אדם וחמלה, משום שהמודעות לכך, הערכים, וגם הכישורים להתנהגות ערכית וראויה בתחום זה הם בחלקם תכונה מולדת ולא נרכשת, ובחלקם נרכשים באמצעות חינוך מעצב בבית מגיל ינקות. יתר על כן, אף אם ניתן להשפיע על ההתנהגות של הרופא בהתייחס למרכיבים הללו, קשה ללמד את הערכים הרצויים כאשר המציאות שמסביב, הכוללת, לצערנו, לעיתים גם התנהגותם של רופאים, אינה תמיד בהתאם למצופה.
בהיעדר אמות מידה ברורות להצלחה של ההשקעה הלימודית והחינוכית בתחום הערכי-רפואי, קשה מאוד להעריך את הצלחת ההשקעה החינוכית הזו בעיצוב דמותו והתנהגותו של הרופא. טרם ידוע עד כמה ההשפעה החיובית הרצויה של לימודים אלה, אם בכלל, נמשכת לאורך שנות השחיקה המתמשכת של הרופא בעבודתו. התקווה והשאיפה היא כמובן שהלימודים והחוויות המשולבות בתהליך הלימודי יתרמו לשיפור רמת פרחי הרפואה לכשיגיעו בתום שנות הלימוד הרבות והארוכות לעסוק ברפואה.
פרופ' מיכאל מאיר, פרופ' (אמריטוס) בפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים