המחקר, שפורסם ב-Neuropsychology Review, הוא כנראה הניתוח הראשון של נתונים קיימים בנוגע לקשר בין IQ לסובלים מ-OCD, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. הכותבים מקשרים את מקור המיתוס לפילוסוף, הרופא והפסיכולוג הצרפתי פייר ז'נה ב-1903, אך פרויד, אבי הפסיכואנליזה, הוא שהפיץ את ההשערה הזו ב-1909.
"אף שעד כה המיתוס הזה מעולם לא נחקר באופן אמפירי, הוא עדיין רווח בקרב מומחים לבריאות הנפש, בקרב הסובלים מ-OCD ובקרב הציבור הרחב," אומר ד"ר גדעון אנהולט, מרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
החוקרים ערכו ניתוח-על של כל הספרות הקיימת בנושא IQ של הלוקים ב-OCD לעומת קבוצת בקרה לא-פסיכיאטרית (98 מחקרים) וגילו שבניגוד למיתוס הנפוץ, OCD אינו מקושר ל-IQ גבוה, אלא ל-IQ רגיל, הנמוך במעט מזה של קבוצת הביקורת. החוקרים העלו השערה שהירידה הקטנה ברמת ה-IQ של הסובלים מ-OCD יכולה להיות קשורה לאיטיות הנובעת מה-OCD ולא ליכולות אינטלקטואליות.
התפיסה הפופולרית המוטעית בנוגע ל-OCD התרחבה עוד יותר בגלל תוכניות טלוויזיה כמו "מונק", המציגות אדם הסובל מ-OCD ומשתמש באינטליגנציה הגבוהה שלו כדי לפתור תעלומות מאתגרות. אמונות כאלה בנוגע ל-OCD תומכות בתפיסה המוטעית שיש יתרונות להפרעה, דבר שבאופן פוטנציאלי יכול להוריד את המוטיבציה של הסובל לבקש עזרה מקצועית.
"הערכות IQ נוספות ללוקים ב-OCD צריכות להתמקד ב-IQ מילולי ולא ביצועי – שכן הביצוע מושפע מאוד מאיטיות," אומרים החוקרים.
צוות המחקר כלל גם את ד"ר אמיתי אברומוביץ' מאוניברסיטת טקסס סטייט; שגיא רווה-גוטפריד מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ד"ר ג'ונתן ס' אברמוביץ' מאוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל ונעמה חמו מהמרכז האקדמי רופין.